פרק תשיעי- סן כריסטובל, קוזומל. או: פעם טבח תמיד טבח.

ובו נגלה מה מעיב על חופי מקסיקו...

בנסיעה הארוכה לעבר הגבול עם מקסיקו אני מריץ בראש סיכום של החודש וחצי האחרונים. בסה"כ לטיול ראשון נראה שאני מסתדר לא רע. הקפתי את גואטמלה וראיתי דברים מדהימים- החל בקופים במעבה הג'ונגל וכלה בפירמידות בנות אלפי שנים. פגשתי אנשים מעניינים, מקומיים ותיירים ועכשיו הגיע הזמן להוריד הילוך.
במקסיקו יש את כל מה שיש לגואטמלה להציע: יערות, עתיקות מאיה וכו' (והכל קצת יותר יקר) אך רוב התיירים מגיעים אליה בגלל החופים המדהימים שלה והעובדה שהמקסיקנים שכללו את תיירות החופים לכדי אומנות. אפשר למצא כאן הכל, מלונות פאר, השכרת מכוניות יוקרה וטיילות לאורך החוף, עמוסות בחנויות של כל הרשתות הגדולות. ספורט ימי, שחיה עם כרישים או דולפינים, צלילה, גלישה ואופנועי ים. ובלילות- מסיבות ענק, מועדונים, פאבים מפוארים והצגות והכל עד השעות הקטנות של הלילה. ואכן תיירים מכל העולם ובפרט המוני אמריקאים גודשים את אזור החוף הקריבי.

הגבול נראה כמו בזאר ענק. דוכנים על דוכנים של מזון ומזכרות בין שני צידי הגבול שמופרדים רק בשער מתכת גדול ועשרות חלפני כספים משופמים מנפנפים בשטרות צבעוניים תוך שהם רודפים אחרי כל אדם שיורד מהאוטובוס1.
החתמת הדרכון עוברת חלק ומשם מתלווים לנהג השאטל המקסיקני להמשך המסע.

טוק-טוק

לאחר שעתיים נוספות הגענו לעיירה הקולוניאליסטית סן כריסטובל דה לה קאזה.
כמו אנטיגואה הגואטמלית, גם כאן בתים צבעוניים נמוכי קומה ועשרות קתדרלות. המקסיקנים שיפצו את הרחובות וסגרו אותם למדרחוב יפה מלאים בתי קפה ומסעדות כך שהעיר נראית הרבה יותר אירופאית מאחותה הגואטמלית.

בפעם הראשונה בטיול אני מתמקם בקאזה של 'הישראלים'- קאזה דה יגיל2. (בכל מקום שבו יש תירות ישראלית צעירה גדולה נפתח במוקדם או במאוחר מקום בבעלות ישראלית ושם כולם מתרכזים. שם הם מקבלים את האוכל המוכר, מוסיקה מהבית ונפגשים עם עוד הרבה ישראלים כמותם). באתי לנוח ולכן היה נחמד לשם שינוי "לטייל" כמה ימים בסגנון הישראלי- כלומר לשבת לשמוע מוסיקה לעשן ולשחק קלפים.

אני מנצל את שבת כדי להסתובב בעיר, נהנה מהנוף, הארכיטקטורה והקור שהזכיר במעט את הקור הירושלמי. בראשון בצהרים המשכתי באוטובוס לילה לאזור החופים (17 שעות באוטובוס נח כמו אגד בין עירוני בתוספת טלוויזיה שמקרינה סרטי ילדי מדובבים לספרדית בקולי קולות- 580P).

פלאיה דל כרמין היא על פי הסיפורים גן עדן לישראלים. רובם שוכרים דירות ענק במרכז העיר ומבלים את כל הלילות במסיבות נוצצות ואת מה שנשאר מהימים על החוף. נראה מקום נהדר לבלות בו עם קבוצת חברים אבל הפעם באתי לבד אז החלטתי להמשיך במעבורת לאי קוזומל3.

את פני היורדים מהמעבורת בקוזומל תופס ישר שלט צהוב קטן בעברית- ברוכים הבאים לבית חב"ד קוזומל. שמעתי עליו רבות במהלך הטיול, הוא הבית חב"ד מטיילים הראשון שנפתח במרכז אמריקה.
כבר בכניסה אפשר לראות שהמקום שונה מאוד ממה שראיתי בסן פדרו- אולם ענק מרוצף ומרוהט בקפידה.
האי נמצא על מסלול ספינות הקרוזים שיוצאים מארה"ב. כל צהריים חונה כאן ספינה ועשרות תיירים עשירים נשפכים ממנה לכמה שעות של קניות ואטרקציות ימיות.
עם התיירים הגיעו חניות המזכרות ובפרט עשרות חנויות התכשיטים והיהלומים, ואם יש יהלומים יש יהודים.

-"בית חב"ד הזה נפתח במקור לפני חמש שנים בכדי לשרת את 100-40 היהודים שהגיעו לעבודה ביהלומים. זו הסיבה שהוא נראה מטופח כ"כ וזו גם הסיבה שהמסעדה שלנו נהפכה עם הזמן למסעדת גורמה ישראלים שממוקמת על הטיילת המרכזית של האי" מסביר לי יריב, הוותיק בין חמשת החבדניקים שעובדים במקום ("זמנית עד שהבחור שהקים את המקום יחזור לכאן עם אשתו").
ברגע שמטיילים שמעו שיש כאן בית חב"ד, האי נהפך למוקד תיירות ישראלית ואיתו קיבל הבית חב"ד כח. צמידי ההנחות שניתן לקנות במקום פועלים עם עשרות אטרקציות ואתרים על האי והם מספקים הנחות של עשרות אחוזים. לפעמים המקום נראה יותר כמו משרד תיירות מאשר בית חב"ד. כל ישראלי שנכנס לכאן מקבל הסבר מפורט על האי ועל מה אפשר לעשות בו ורק ארוחת הערב המשפחתית שמתקיימת במקום ומושכת את המטיילים בסוף כל יום מזכירה את יעודו האמתי.
בין החבדניקים שנמצאים כאן אני פוגש את מוטי מבית חב"ד פדרו שהגיע לכאן לחופשה של חודש לפני שהוא חוזר לארץ אחרי תקופה של חמש שנים ("רק להגיד שלום למשפחה ואני חוזר לשליחות" הוא מבטיח).

חוף טיפוסי קוזומל, לעזאזל משהו פה היה רעב...

בבוקר אני קם ליום גשום. באזור טרופי קשה לחזות ולתכנן את מזג האויר. אבל אני לא אחד שנשאר נעול בחדר ולאחר שביררתי בבית חב"ד את כל האפשרויות (ופסלתי את רובם בגלל מחיר- ככה זה שאתה מוצ'לר) אני מחליט לראות את אתר העתיקות שבמרכז האי. 13 קמ' הליכה על כביש די משעמם אני מגיע לאתר. מדובר בעיר קטנה של המאיה שחיו באזור ה-900 לפה"ס- כמה פירמידות, ארמון חביב  ואיגואנות. השלטים מכריזים שבמקור שהכל היה מצופה נחושת וסיד צבעוני הכל היה הרבה יותר יפה. בכל מקרה זה לא קרוב לעוצמות של טיקל אבל פתרון לא רע להעביר יום גשום (100P כניסה). אני תופס טרמפ חזרה לבית חבד ורואה אותם באמצע ההתארגנויות לארוחת הערב. מכיוון שיש לבית חב"ד כבר מסעדה הם לא מחזיקים עוד עובדת מטבח וכל ההכנות נופלות על החבדניקים ועל מטיילים מתנדבים.

כבר הסברתי את חשיבות ארוחת הערב במקום, צריך להיות אטרקטיביים מספיק בשביל ליצור אלטרנטיבה לשאר הפעילויות שעל האי ולמשוך את כל המטיילים שירגישו שהמקום הוא הבית שלהם ולא עוד מרכז תיירות, לכן אני מיד מפשיל שרוולים וניגש לעזור. מאותו ערב, מכיון שהמשיך להיות גשום ולא היה לי יותר מדי מה לעשות נהייתי חלק מצוות המטבח של המקום ועבר עלי אחד השבועות הטובים בטיול. ניתנה לי יד חופשית, אוכל ועשיתי את אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות- לבשל עבור אנשים ולגרום להם להנות.

את הימים בהם הייתה הפוגה מהגשמים ניצלתי לטיולים רגליים על האי (אני בטח אחד הראשונים שעשו את זה). יום אחד הלכתי צפונה ומצאתי את עצמי אובד בביצות מוקף בעצים וחושש להמשיך לצעוד בכבישים שרק נראו מוצקים אך למעשה חיכו לגנוב נעליים ממטייל תמים. יום אחר הלכתי לשנרקל באחת השוניות הרבות המקיפות את האי, נהנה מהמגוון הרב של הדגים והקונכיות. וביום האחרון שכרתי עם מוטי חיפושית צהובה ויחד נסענו להקיף את האי. שמש, ים שנורקלים ומלא אוכל. סיום מושלם לשבוע הרגוע שלי.

בובי ובימבה

בערב העזיבה אני נפרד מהחבדניקים, מבטיח שנפגש בארץ באחד הימים, יודע שזו הפעם האחרונה בה אפגוש ישראלים ובכלל תרמילאים, ושמעכשיו- בקובה והקריביים אהיה תלוי לגמרי בעצמי.

מתכון- השקשוקה שלי שככבה כמה ימים בבית חבד [4-5 חברה מורעבים].
2 בצלים גדולים קצוצים
6 עגבניות קצוצות עבה או קופסה של שימורי עגבניות חתוכות
2 פלפלים ירוקים ואחד אדום חתוכים לרצועות
2 ראשי שום מפורקים לשיניים

המון פפריקה, קצת חריפה והרבה רגילה
מלח פלפל לפי הטעם
אפשר גם פלפל חריף קצוץ למי שאוהב
2 ביצים לאדם ועוד 2

בסיר רחב ככל הניתן, לטגן את הבצל ולהוסיף את הפלפלים שהוא מזדהב. לתבל וכשהפלפלים רכים להוסיף את העגבניות והשום ולכסות את הסיר. כשהכל מבעבע לטרוף שתי ביצים ולערבב בסיר.
לשבור כל ביצה בנפרד מבלי לפגוע בחלמון ולעשות בור קטן בעזרת כף אליו לשפוך את הביצה. כך עבור כל הביצים ולכסות את הסיר. להוריד מהאש כשמגיעים למרקם הרצוי של הביצים (אני אישית אוהב חלמון נוזלי אבל לא כולם כך). ניתן לקשט בפטרוזיליה. להגיש עם הרבה לחם.

  אז מה למדנו היום- כדאי להשקיע כמה שקלים בציוד שנורקל כשאתה בקריביים. זה מחזיר את עצמו די מהר.

1 (שאטל משלה- 250Q אותו שאטל מגיע מאנטיגואה או פנחצ'ל ויכול לעלות 150Q נוספים. 8 שעות)
2 (120P ללילה בדורמס, במקום מתארגנים גם טיולים)
3 (155P לכיוון במעבורת. 40 דק' של חוויה מטלטלת)

פרק רביעי- אנטיגואה וסן פדרו. או: שוקו מחפש חבר חדש

ובו איך כמעט כתבתי מאמר אורח בספר סיפורי לוחמים מויאטנם 

הפרק שלפניכם לא מדבר על נופים או על דברים שקרו לי אלא בעיקר על אנשים שפגשתי בשבוע האחרון (זה עלול לא לעניין את כולם)
אנטיגואה היא עיר קולוניאליסטית משומרת היטב. בעברה היא הייתה המרכז המוניציפלי של האימפריה הספרדית לכל מרכז אמריקה ומקסיקו. היא נוסדה ב-1541 לאחר שהמרכז הקודם המרוחק קילומטרים בודדים ממנה נקבר בהתפרצות הר געש אגוואה. אנטיגוואה התפתחה והתרחבה ובשיא תהילתה אי שם במאה ה-18 (1717) אוכלוסייתה מנתה כ-50 אלף איש והיא החזיקה באוניברסיטה ובית דפוס משלה. ואז ב-1773 שתי רעידות אדמה החריבו אותה כמעט עד היסוד והבריחו את הספרדים לייסד בירה חדשה- כיום גוואטמלה סיטי. העיר לא נעזבה לחלוטין ושופצה מחדש אך איבדה את הבכורה ולא חזרה להיות המרכז המקומי.
בגלל שהעיר לא התפתחה יותר, סגנון הבניה הקולוניאליסטי הספרדי המיוחד לא נפגע וב-1979 הכריז אונסקו על העיר כאתר שימור עולמי.
בגלל יופייה והייחודיות שלה העיר מושכת תיירים רבים מכל העולם והיא נקראת בפי המקומיים עיר הגרינגוס- והם אכן גודשים את הרחובות, בתי הספר הרבים ללימוד ספרדית ואת הפאבים ובתי הקפה שלה. כאן, במקום המושך אליו כ"כ הרבה מטיילים ודאי אמצע שותף לתחילת הטיול.

ההוסטל בו השתכנתי1 היה צנוע ודי ריק. זוג ישראלים בשבוע האחרון לטיול, בחור אוסטרלי כמדומני שיצא מהחדר רק כדי לשתות בפאב הסמוך, ואת מארק- בחור אמריקני צנום ממוצא אסייתי.
הוא מציע לי סיגריה, לוקח אחת לעצמו ומצביע בגאווה על אופנוע BMW שחור עצום מימדים שעומד בכניסה. "אתה רואה את החמודה הזו?, לפני חודשים אני וידידה שלי יצאנו מ-L.A לטיול אופנועים בכל מרכז אמריקה. הכבישים והנופים כאן משגעים אבל אנחנו תקועים כאן כבר חודש כי החלטנו להרשם לבית ספר לספרדית ואני מוצא את עצמי יושב כל יום לעשות שיעורים כאילו אני עדיין בתיכון."
בערב הגיע אופנוען נוסף עם סיפור דומה. למרות שהמקום נחמד- נראה שכאן לא אמצע חבר חדש להמשך הטיול.

(לתייר המזדמן אנטיגואה מציעה בעיקר ביקור בעשרות הכנסיות והמנזרים הפזורים בעיר. כמו כן יש טיול יום להר הגעש הפעיל פאצ'איה- טיול שאמור להיות די מוצלח אך לא עשיתי אותו. מרבית הישראלים לנים בהוסטל זולה או הוסטל שלום והם מהווים חנית ביניים להמשך הטיול לסמוק שמפיין, לסן פדרו או דרומה להונדורס או סן סלבדור. את היומיים שהעברתי בה בליתי בעיקר בסיור רגלי חסר מטרה ברחובות ובגנים היפיפים).

גינה באנטיגוואה

ביום שישי לאחר יומיים בעירה החלטתי להמשיך לסן פדרו- עיירה על חופו של אגם אטילן בה בין השאר ישנו בית חב"ד משגשג. האגם הוא אחד ממוקדי המשיכה העיקריים של גוואטמלה והוא מציע בעיקר מנוחה במזג אויר נהדר בין נופים משגעים במחירים זולים. סן פדרו עצמה לא שונה משאר הכפרים הקטנים שעל שפת האגם אך בגלל שהיא רחוקה משמעותית מהאוטוסטרדה 2CA1 היא זולה אף יותר ומושכת מטיילים בסגנון תפרן וזרוק יותר וביניהם גם הרבה ישראלים (בפי מטיילים היא נקראת לפעמים ליטל יזראל. צריך להעיר שהשם השני של המקום הוא ליטל אמסטרדם ולא תמיד קל לזהות מה בה לפני מה). מרכז מטיילים תפרנים ובית חב"ד- כאן בטוח אמצא שותף מתאים להמשך הטיול.

השאטל מאנטיגוואה (60Q- שלוש שעות) דהר על הכביש הראשי בין כפרים מלוכלכים מלאי גרוטאות מתכת וזבל. ככה זה שאתה צמוד לעיר ראשית בת 3.5 מליון תושבים. הנוף המשמים של תחילת הנסיעה נותן לי זמן לצוטט לשני הנוסעים האחרים. שניהם אמריקאים בשנות השלושים לחייהם- אן היא בחורה שמנמנה וחייכנית לידה יושבת בובה גדולה אדומה עגלגלה וחייכנית אף היא שאמורה להיות השטן. אן מתגוררת באלסקה ובשבע השנים האחרונות היא נוסעת כל חורף לגור בסן פדרו- "מזג האויר כאן נהדר, הנוף עוצר נשימה והתושבים ידידותיים מאוד- יש לי שם מלא חברים שאני כבר ממש רוצה לפגוש"  היא מספרת בהתרגשות. "ובנוסף, השנה אני מספיקה להגיע לחגיגות שרפת השטן. אתם חייבים לבא, יהיו מלא זיקוקים (היא כנראה התכוונה נפצים כי זה בעיקר מה שהיה שם) ובשנה שעברה משהו פוצץ את המזרקה החדשה מול בנין הכנסיה".

הסיפור של אן מלהיב את הנוסע השני בשאטל- ג'ק. לג'ק יש שני כללים בחיים: הוא לא מתגורר יותר מכמה חודשים רצופים במקום אחד והוא לא צובר רכוש מכמות כזו שתוכל להיכנס לבגאז' של הפיק-אפ שלו. הוא חי בקולוראדו והוא עוסק שם בעבודות מזדמנות עד הרגע בו הוא מרגיש שיש לו מספיק כסף או אז הוא אורז הכל בטנדר, מכניס אותו למוסך שכור וטס, הפעם לגוואטמלה. שניהם טיפוסים מעניינים וצבעונים אך די מהר הם שוקעים בשיחה בינם לבין עצמם ומשאירים אותי לצפות בנוף, שכעת, כשירדנו מהכביש הראשי התחלף לנוף מהמם של מטעי בננות וקפה ווילות ענקיות שטובלות במשטחים של ירוק אין סופי. כנראה שגם כאן- בשאטל לא אמצא שותף מתאים לטיול.

בית חב"ד סן פדרו נמצא עמוק באמצע ההכנות לשבת. קומת המטבח הומה ובקומה העליונה- הראשית עומד בחור ומכין ג'חנונים לשבת.
"ברוך הבא אח שלי. קפה כבר שתית היום?" אומר קול מאחורי. הקול שייך למוטי- תימני גבוה ומזוקן עם חיוך מאוזן לאוזן- שהיה שותף להקמת הבית חב"ד וכרגע הוא מריץ אותו ביחד עם עוד שלושה בחורים.
"הקמנו את המקום מאפס", הוא מספר, "וזה בין הבתים היחידים בעולם שמנוהלים ע"י בחורים רווקים וצעירים (22 גיל ממוצע) וזה מה שהופך את המקום לכ"כ מיוחד וכיפי עד שמטיילים רבים שבאים רק לקפיצה קטנה לפדרו נשארים כאן לשבוע לפחות...."
"אלוקות זה שם המשחק פה וזה שבית חב"ד עובד ומתפקד זה לדעתי סימן יומיומי להשגחה פרטית, אני מאמין שאתה נשאר איתנו לשבת...."3 .
מעולם לא הייתי בבית חב"ד לפני כן אך תמהיל האנשים היה בדיוק מה שציפיתי- צעירים קולניים אחרי צבא, מספר גדול במיוחד של זוגות בירח דבש, בחור עם ראסטות שכמובן חכם בהרבה מאיך שהוא נראה, כמה גרים מקומיים, כמה תימהוניים שנקלעו למקום ואת לוס אנג'לס.
לוס אנג'לס הוא בחור אפרו אמרקני שרירי וגדול, לבוש בחליפת טרנינג ירוקה, כיפה סרוגה שחורה מצמר על ראשו, הוא מחזיק גור כלבים שחור העונה לשם נוצ'ס ואחריו משתרך לכל מקום הסיד קיק שלו בחור אסייתי שקט ורזה שלא מוציא מילה מהפה ורק מהנהן אחרי כל משפט ש-LA אומר. "אני אומנם לא יהודי" הוא מפטיר באגביות לחלל החדר, "אבל מכל הטיולים שלי אני יודע שאם אתה מחפש Good food, Good drink and Good people  בית חב"ד בשישי בלילה זה המקום". והוא צודק, במחצית הארוחה בקבוקי האלכוהול הריקים מעטרים כבר את כל השולחנות וכולם נראים מבסוטים.
"LA, תשיר לנו משהו" צועק מוטי מקצה השולחן וזעקה אדירה בוקעת מפיו של LA כשהוא מתחיל לשיר את 'גלגל החיים' ממלך האריות.

ומיד אח"כ מבלי להתבלבל הוא ממשיך עם 'עוד ישמע בהרי יהודה' בעברית ובהמשך הערב גם יגיע 'מי-פי אל' ועוד.
למרות האווירה הטובה ששוררת כאן, נראה שגם פה לא אמצע שותף לטיול.

"Hay Dude" צועק אלי גלן. "יש All Gringo Sunday B.B.Q היום בצהריים. כל החברה מהאכסניה4 הולכים אתה חייב לבא גם". וכך מצאתי את עצמי יושב עם גלן, בחור חביב מקנדה, אחותו לזלי, חבר שלה סם שנראה בדיוק כמו אחד המאחים למשפחת ווילסון ומדבר במבטא בריטי כבד. רוקי- אמריקאי קטן וצמחוני (חוץ מהיום) ותומאס- בחור גבוה שצוחק ללא הפסקה שמגע מהחלק הגרמני של שווייץ.

5 קצל לא תיקח שוט?

הברבקיו5 נערך כל ראשון בחצר של קאזה גדולה בבעלות אמריקאית, ממש על שפת האגם. המקום המה אמריקאים שמנים, קולניים, רובם מבוגרים, מספר גרילי אבן שעליהם חתיכות בשר מכל הסוגים והמינים ובר מאובזר שבפתחו עומד אחד הבעלים- אמריקאי שמן שנראה כמו מייקל מור עם סיגר גדול ומדי כמה דקות צועק כל השוטים ב-5Q (הו יה). כולנו יושבים נהנים מהאווירה הטובה, האלכוהול והאוכל זורם לשולחנות במיטב המסורת האמריקאית ולפתע-" אני יכול לעבור? או שלא תיתן לי כמו שאתם לא נותנים לפלסטינאים" אמריקאי מבוגר בכובע פקקים מנסה להגיע לשולחן מאחורי כשבידו מספר בקבוקי בירה. ואני בתמימות "למה לא. שיהיה לך בכיף...". אך שאר חברי לשולחן עוררו מהומה." איך אתה לא מתבייש. איזו חוצפה..." ודרשו ממנו לבקש סליחה.
מכיוון שכבר הספקתי לשתות מעט הודתי לחברים והחלטתי לברר יותר לעומק על מה מדובר, בנחת, עדיף על כמה ג'ין & טוניק6. הזקן, כך התברר, שירת בויאטנם ומצא את עצמו- נער באמצע החיים נדרש לעשות בחירות שמעולם לא חשב שידרש לעשות. הוא סיפר לי איך קיבל פקודה לירות על חקלאים ויאטנאמים שעבדו בשדות ואיך אחרי המלחמה החליט לעזוב את ארה"ב לתמיד ומאז הוא ועוד כמה לוחמים והיפיים אמריקאים גרים כאן על שפת האגם, נהנים מהשקט. המשכנו לדבר עוד על מוסר מלחמה ועל כמה כח צריך להיות לשלטון ולאחר כשעה השיחה כבר נסבה למי סחב מכונת יריה יותר טובה ועל ההבדלים בין הכלי האמריקאי למאג הצ'כי. לבסוף האמריקאי סיפר לי על הניסיון שלו לאגד כמה סיפורים של וטרנים אמריקאים לספר והציע לי להוסיף פרק מפי לוחם ישראלי. סירבתי בנימוס ונפרדנו כידידים.
המסיבה המשיכה עד לשעות הערב וגיליתי שהקנדים נשארים בפדרו ללמוד ספרדית, תומס יורד דרומה לניקרגוואה ורוקי חוזר לארה"ב. נראה שגם כאן לא אמצע שותף להמשך הטיול.
אני מחליט להישאר בסן פדרו לכל חנוכה ונסות את מזלי בעיר שלה בשבוע הבא.

הנוף מראש ההר סאן פדרו

אז מה למדנו היום- אין שום דבר שלא ניתן לפתור על כמה ג'ין & טוניק.

• אנטיגואה מהווה מקור יציאה לטיולים ושאטלים לכל רחבי גוואטמלה. כדאי לברר  בסוכנויות הטיולים.
• רוב הישראלים באנטיגוואה לנים בהוסטל הזולה שמנוהל ע"י ישראלי. כל הישראלים עוברים שם בשלב זה או אחר.
• בסן פדרו פועל בית חב"ד. המקום נותן הרגשה ביתית ומפעיל מסעדה טובה במחירים ממוצעים. כמו כן טיולים לאף האינדיני (100Q כל יום שני לפנות בוקר)
• שמורת הטבע הר הגעש פדרו (100Q כניסה או 75Q בסוכנויות)- טיפוס על ההר הגבוהה הזה (3200 מ') חושפת נוף מטורף של כל האיזור. שווה ביותר למרות המאמץ.
• כמעט בכל הכפרים על גדות הנהר ניתן לשכור קיאקים\אופניים\סוסים לפי שעה. הכל בסוכנויות המקומיות.

1 (אינטרנשיונל מוצ'לרוס- 65Q ללילה בחדר צנוע ליחיד. שירותים, מקלחת ומטבח משותפים. 10 דק' הליכה מהמרכז)
2 (חוצה אמריקה-3.5 שעות בערך מגוואטמאלה סיטי או מעט פחות אם נוסעים לפנחצ'ל ומחליפים לסירה)
3 (40Q ערב, 30Q בוקר + הג'חנון הכי טוב שאכלתי בחיי)
4 (אכסנית פינקיו. רחוק מהמקומות של כל הישראלים, קרוב לשדרת הפאבים של סן פדרו- 50Q ליחיד, 40Q לדורמס ויש מטבח, שירותים ומקלחות משותפות וחצר ענקית בה כל ערב מתקבצים אורחים מכל העולם ושותים ומדברים עד השעות הקטנות של הלילה)
5 (65Q למנה ענקית של בשר מכל הסוגים ומבחר סלטים. חבל שלא כשר. )
6 (15Q לכוס+ 10Q לשדרוג ל-Bombay sapphire והברמן המבסוט- "הנה משהוא שמכיר את הג'ין שלו". שאר האלכוהול גם במחירים סבירים- 1 ליטר מקומי 30Q, מוחיטו וקובה ליברה קטנים ב-15Q- מחירים דומים לשאר הפאבים בסביבה)