חלק ראשון ובו איך להתמקח עם סוכני נסיעות ממולחים (ללא הצלחה).
אז פספסנו את האוטובוס הישיר. בירור קצר העלה כי עדיין יש אפשרות לנסיעה רק שתידרש החלפה של שלושה שאטלים בדרך. בעסה. אך זה עדיף על לילה נוסף בקובן.
אחרי חודש בגואטמלה אני עדיין נדהם ממערכת התחבורה כאן. למרות הכבישים המחורבנים (הרבה מהכבישים הראשים נהפכים בשלב מסוים לפס בטון באמצע ג'ונגל או אפילו בפעמים רבות סתם דרך עפר. מלבד היוצא מן הכלל כביש A1 חוצה אמריקה) הרכבים החבוטים- בין אם מדובר בצ'יקן בס או בואן- וכמובן העצירות התכופות של הנהגים לארוחת צהרים או סתם לקניות בסופר באמצע הנסיעה. למרות כל אלה, עדיין, הנסיעות וההחלפות מתוזמנות במדויק ומעולם לא יצא לי לחכות לאוטובוס המשך יותר מחמש דקות (לחכות לאוטובוס שיצא זה כבר סיפור אחר).
הנהג עוצר למלא דלק ועוזר הנהג מגלה שאחד השאטלים האחרים שמתדלק ממשיך ליעדנו הבא, וכך בתחנת הדלק חצי מנוסעי השאטל עוברים לרכב אחר.
כאשר אנחנו נכנסים למחוז פטן- המחוז הצפוני הגדול של גואטמלה (כשליש משטחה), ששנים רבות היה מנותק מהשליטה של הבירה ובימי מלחמת האזרחים בשנות השמונים נשלט על ידי המורדים כשהג'ונגלים משמשים להם כבית וכמחבוא בפני הצבא המקומי- אני שם לב שהנוף משתנה. לא עוד הרים מחודדים מכוסים ג'ונגלים. פטן נמצאת בגובה פני הים וקילומטרים רבים של שטח ישר מכוסה צמחיה נמוכה נפרשו עד קו האופק.
באמצע הדרך אנחנו שוב צריכים להחליף רכב. העיירה Sayaxché (אני עדיין לא יודע איך קוראים את זה) בה עובר הכביש הראשי נחצית ע"י הנהר ריו לה פסיון וכל מי שנוסע בכביש הראשי חייב לחצות בסירת עץ רעועה לשייט של דקה בלבד. את הבודדים המחזיקים ברכב פרטי ואת משאיות הסחורות משרתת מעבורת אחת.
אני מניח שיש סיבה טובה שלא בונים כאן גשר. שתי גדות הנהר גדושות בדוכני שוק ועגלות לממכר מזון רחוב ובנהר עצמו ישנן עשרות סירות עץ. נראה שכל הכפר מתפרנס מהמטרד הזה (סה"כ נסיעה- כ-8 שעות, 80Q).
פלורס- הבירה של פטן. אי תיירותי שנבנה על חורבות העיר האחרונה של בני המאיה שהושמדה ע"י הספרדים. הקונקינסטדור הספרדי קורטז- כובש ומושל מקסיקו וקובה והאחראי לנפילת אימפריית האצטקים- יצא ב-1541 בדרכו לכבוש את הונדורס, הוא נתקל בעיר המאיה שעמדה על האי אך החליט שכיבושה יקח זמן ומשאבים רבים מדי. רק ב-1697 לאחר קרב ארוך באמצעות סירות הצליחו הספרדים להרוס אותה והיא נשארה חרבה שנים רבות ונבנתה בשנית כעיר מודרנית רק באמצע המאה ה-18.
האי עומד באמצע אגם פטן-איצה והוא מחובר בגשר צר וארוך לעיר האמתית סנטה הלנה. בשניה שאנחנו יורדים בתחנה המרכזית (זה חידוש. תחנה מרכזית. כנראה מכיוון שזו העיר התיירותית ביותר בגואטמלה) עטים עלינו עשרות נהגי מוניות וטוק-טוק ומבקשים להסיע אותנו לפלורס. אנחנו, עדיין מנומנמים למחצה מהנסיעה הארוכה מסכימים. מסתבר שזו נסיעה של חמש דקות ואנחנו כבר מסתובבים עם נהג המונית בסמטאות הצרות מרוצפות האבנים בניסיון לחפש הוסטל פנוי בעיר עמוסת התיירים הזו. אנחנו מתרסקים במקום הראשון שאנחנו מוצאים, יהיה לנו זמן מחר לחפש הוסטל נורמאלי1 .
השבת תהיה השבת הראשונה שלי לבד, לכן שישי דורש הרבה הכנות והכל צריך להיעשות מהר. סיבוב קצר ואנחנו מוצאים מלון עם נוף מטורף לאגם ומרפסת משותפת גדולה צמודה לחדר והכל במחיר סביר2 ואנחנו מתחילים בחיפוש אחר סוכנות טיולים שתספק את הסיבה המרכזית לשמה באנו לכאן: טרק לעיר האבודה אל-מירדור.
המקום הראשון אליו אנחנו נכנסים הוא ההוסטל לוס-אמיגוס. זה ההוסטל הכי מדובר בפלורס והוא מחזיק בין השאר גם פאב תוסס וסוכנות טיולים. כל המטיילים הצעירים מתכנסים כאן. הברמן מוסר לנו שאכן יש סוכן שהם עובדים איתו והוא ישמח לבא לספק לנו את הפרטים בשעה הקרובה.
קרלוס נכנס. לא היה אפשר לפספס אותו. בחור נמוך יחסית מיקסטוס (חצי ספרדי חצי בן מאיה) חמוש בחיוך ענק ששפם דק מעטר בדיוק את אורך השפה העליונה. הוא לבש חולצה מכופתרת אדומה, סלולארי צמוד לאוזן ביד אחת וביד השנייה סלולארי נוסף. תמיד מוכן. ברור לכל מי שמסתכל כי מדובר באיש עסקים ממולח.
האנגלית שלו טובה והוא מסביר לנו בחיוך כמה הטרק שהוא מספק למירדור מוצלח ושמדובר בחוויה נדירה וחד פעמית וכי למרות שיש מטיילים רבים שמעוניינים לעשות אותו הוא יוצא רק פעם בכמה שבועות כי אין מספיק נרשמים.
-"כמה?" אנחנו שואלים.
- "380"
-"קצל?"
קרלוס מחייך. "ברור שלא. דולר. אמריקאי", הוא מדגיש.
עכשיו תורנו לחייך ואנחנו קמים מהשולחן.
-"ישראליטוס?"
-"כן."
-"כן, כן. ברור. לכם- 280$".
לא משנה כמה זה נדיר. במחיר כזה אתה חי טוב שבועיים בגואטמלה. אנחנו מודים לקרלוס ויוצאים מההוסטל.
מחוץ להוסטל אנחנו פוגשים שלישיה. הנרי ושרה, זוג חברים בריטי בשנות השלושים לחייהם שהחליט לעזוב את הכל ולקחת פסק זמן מהחיים בלונדון ולחשוב על שינוי מקצועי בחיים, ואת שרה, גרמניה צעירה שסימה תואר ומתמודדת עם אותם בעיות (נראה שזו בעיה רב לאומית) הם נפגשו בבית ספר ללימוד ספרדית לפני כמה שבועות ומאז הם מטיילים ביחד. גם הם מעוניינים לעשות את הטרק והם שמעו מכמה מטיילות שהטיול עולה בסביבות 220$-203$ תלוי בגודל הקבוצה. עכשיו, שיש לנו כיוון לגבי העלות המשוערת (למרות שעדיין מדובר בסכום גבוהה) וגם קבוצה של אנשים אנחנו יכולים להתחיל להתמקח. אנחנו חוזרים לקרלוס והבריטים מבסוטים שיש אתם ישראלים אבל אז אמיתי לוחש לי "תנסה אתה להוריד אותו במחיר" ואני מחייך- כמה הם טועים.
קרלוס מסביר לנו שהוא היה שמח להוריד לנו במחיר ושאין סיכוי שהבנות האלו קיבלו מחיר נמוך כ"כ.
-" תבינו, הדרך למירדור עוברת כולה בתוך ג'ונגל. הדבר מחייב הרבה הכנות: קנית ציוד, הבאת מדריכים, חמורים, סבלים, אוהלים... ההערכות גדולה ויקרה מאוד. הכניסה לשמורת המירדור עוברת בכפר כרמליטה והם החליטו לפני כמה שנים לשם מחסומים בדרך ולקחת מונופול על הספקת חבילת טיול כוללת. לפני שנה התכנסו הקורפרטיבה של הכפר והחליטו שבכדי לא ליצור תחרות בין התושבים שתפגע בכפר כולו, הם יקבעו מחיר אחיד של 250$ עבור טיול של שישה אנשים. אני לא יכול לרדת במחיר. אני כבול ע"י ההחלטה שלהם. אתם רק חמישה ואני גם צריך להרוויח משהו. אני לא יכול, לא יכול..."
באותו רגע עובר לידינו ווא(ל)ט ושומע את השיחה.
וואט הוא בחור הולנדי גבוהה וממושקף, חברה שלו עברה לגואטמלה לפני כשנה בכדי לעבוד על הדוקטורט שלה. הם שמרו על קשר טלפוני חם והם קבעו כבר לפני כמה חודשים שהוא יגיע לגואטמלה כדי לבלות יחדיו את חופשת הסמסטר של החגים אך כשהגיע לבקר, לאחר כמה ימים שטיילו ביחד היא מסרה לו שהיא כבר לא מרגישה כלפיו אותו דבר והם נפרדו. הוא נשבר אך אחרי כמה ימים החליט שמכיוון שהוא כבר בגואטמלה לכמה שבועות הוא ינסה להוציא מזה את המרב וטרק ארוך בחברת אנשים נראה לו כמו דרך טובה להעסיק את תשומת הלב. קרלוס מכר לו את הטיול ב-3504 וכרגע הוא מעוצבן.
-"טוב, עכשיו אנחנו שישה ועד כמה שאנחנו יודעים יש בטח עוד כמה אנשים שסגרו אתך ועוד כמה אנשים שאנחנו מכירים שהיו שמחים להצטרף. יש סיכוי טוב להגיע לקבוצה של 15-20 איש. לא רק שזה יוריד לך עלויות, קבוצה גדולה של אנשים גם תפגע לנו בהנאת הטיול אך אנחנו מוכנים לאת אם תוריד לנו ל-220$" אני מנסה לירות לכל הכיוונים.
-"אתם לא מבינים. קבוצה גדולה זה עלויות גבוהות יותר. יותר אוכל, יותר מדריכים, יותר ציוד, יותר חמורים. יקר, יקר. 'נוט ביין'. וחוץ מזה אתם רק שישה. מבטיח לכם שאין עוד אנשים שסגרו איתי. תסגרו, תצאו, תיהנו. יש הרבה אנשים שמתלבטים ואז הקבוצה מתפרקת, המחיר עולה והטיול מתבטל. רק אתמול התבטל טיול. חבל, חבל."
-"על מה אתה מדבר" מתפרץ וואט בעצבים. "בתחילת השבוע, לקראת חג המולד יצאו 300 איש לעשות את הטרק. בטח שהתבטל הטיול של אתמול. רק מחר כולם חוזרים מהטרק ובינתיים פלורס ריקה."
אנחנו מחליפים מבטים. 300 איש !! וקמים מהשולחן.
-"טוב, טוב. נסגור על 250$ ואני יוסיף מדריך דובר אנגלית בלי תוספת תשלום. רק אל תספרו על המחיר הזה לאף אחד."
-"אנחנו נהיה בקשר."
מחוץ למלון אנחנו מנתחים את המידע שאספנו בשיחה ומחליטים שהיעד שלנו במחיר לא יכול להיות גבוה מ-220$ ושנמשיך לחפש כקבוצה בכדי להשיג מחיר יותר טוב. אנחנו עוברים בין סוכנות אחת לשניה ובכולם שומעים את אותו סיפור על על כרמליטה והקורפרטיבה ובכל מקום הסיפור והעלויות קצת שונים. אני שונא סוכנויות ואנחנו נהיים חסרי סבלנות לשמוע את אותו סיפור כל פעם וישר מנסים לחתוך למחיר- טכניקת התמקחות רעה. למה הכל לא יכול להיות פשוט כמו בארץ- לקחת תיק ולהתחיל ללכת.
אני מוסר לאמיתי שאני חייב לרוץ לעשות קניות לפני שבת ואנחנו פורשים מהחבורה ומסכמים שאם משהו ימצא מחיר טוב יותר הוא יידע את כל הקבוצה בהמשך היום.
אנחנו עוברים בהוסטל והמנקה המשוגע של המקום מנסה להתעניין איך העברנו את היום. הוא בחור חביב בסביבות גיל 50, רק קצת צולע, פוזל בעין אחת ומדבר לא ברור. אנחנו מספרים לו על מעללינו ועל המחירים והוא נוער בצחוק וספר לנו שהוא מכיר משהו שמכיר משהו סוכן שהחליט לשבור את השוק ושהוא עובד בתיאום עם כמה חברה שהחליטו לעבור על חוקי הקורפרטיבה של כרמליטה. הוא יכול לתת לנו מחיר של 1804 אך זה מסוכן וכי החברה בכרמליטה יהרגו את המדריכים הסוררים והסוכנים המתחרים ישברו לחבר שלו את הידיים אם משהו ישמע על זה. לכן, הוא מדגיש "טוב שאתם רק שני אנשים. תשמרו על זה בסוד גדול". מובן שהמחיר מפתה. אמרנו לו שאנחנו קבוצה של שישה, שיזמין את החבר שלו להיפגש אתנו בהוסטל ואנחנו נתייעץ עם החברים שלנו.
לפני שיצאנו לקניות קיבלתי הודעה ששני חברה שהיו אתנו בסמוק ובקובן יגיעו לפלורס לשבת וישמחו לבא לקידוש. יופי. יהיו לנו אורחים לשבת. עשינו קניות והודענו לחברה על ההצעה הטובה והצענו שיגיעו לפגישה בארבע.
ב-1630 בדיוק נכנס מרקוס להוסטל. מרקוס נראה כמו הגרסה הצעירה של קרלוס- אותו שפם, אותו חיוך ואותם שני טלפונים בהיכון. היה רק הבדל קטן בגובה והחולצה שלבש הייתה פולו אדומה ספורטיבית. הוא העיף מבט מהורהר בגודל הקבוצה. הסברנו לו ששמענו עליו הכל, שאין לו מה לדאוג ושכולנו נשבעים לשמור על סודיות. המבט שלו התחלף להשתוממות.
-"אתם נראים לי כמו אנשים הוגנים. אין לי מושג על מה אתם מדברים אבל אני יכול לעשות לכם מחיר. 240$. אתם מבינים, לפני שנה התכנס הקורפרטיבה בכרמליטה....."
טוב הבנו. אנחנו מודים לו וחוזרים לסגור עם קרלוס, לפחות עליו יש ערבות של ההוסטל לוס אמיגוס שזה מקום מכובד שיש לו הרבה מה להפסיד.
חצי שעה לפני שבת אנחנו מנסים על קרלוס עוד טריק:
-"יש לנו הצעה סודית ממשהו ששבר את השוק. הוא נתן לנו הצעה של 200$ אבל בגלל שהוא קצת מפוקפק ואנחנו סומכים עליך, אם תעשה לנו ב-220$ ניקח את ההצעה שלך".
קרלוס מחייך במבט של 'אני יודע מה עשיתם בארבע שעות האחרונות'.
-"250$ מחיר סופי".
הנרי מנסה לזרוק קלף אחרון "אנחנו יודעים על עוד אנשים. אנחנו לא רוצים קבוצה גדולה אז בו נעשה התערבות. אנחנו ניתן לך עכשיו 240$. אם בסוף נהיה מעל 15 איש אתה מחזיר לנו 10$ ואם נהיה פחות אנחנו נוסיף לך 10$ ככה יש סיכוי לנו או לך להגיע קרוב למחיר שאנחנו רוצים". נראה שבפעם הראשונה קרלוס נתפס לא מוכן.
-"....ממ... מ..."
-"עדיף לך להפסיד 60$ מלהפסיד את כולנו...."
-"....ממ.... אז נסגור כבר על 240$" קרלוס לא רוצה לתת לגורל לקחת לו 60$.
"התערבות או כלום" פוסק הנרי ואנחנו משלמים את המחיר המופקע בלב כבד. לרגע מצטלב המבט שלי עם של קרלוס ואני יכול לראות שלשנינו ברור ש-240 זה המחיר הסופי.
שבת עוברת בנעימים. קידוש על יין שסחטתי מענבים, אוכל טוב, פירות טרופים וקריאה מול הנוף של האגם.
יום ראשון ב-0600 אנחנו מתכנסים בפתח ההוסטל לוס אמיגוס לא מופתעים לראות שהקבוצה מונה בדיוק 13 איש ומופתעים רק מעט לראות את מרקוס יוצא מדלת השאטל. הוא יהיה זה שיסע אתנו לכרמליטה לסגור עם הקורפרטיבה.
קרלוס מסביר לנו שהוא היה שמח להוריד לנו במחיר ושאין סיכוי שהבנות האלו קיבלו מחיר נמוך כ"כ.
-" תבינו, הדרך למירדור עוברת כולה בתוך ג'ונגל. הדבר מחייב הרבה הכנות: קנית ציוד, הבאת מדריכים, חמורים, סבלים, אוהלים... ההערכות גדולה ויקרה מאוד. הכניסה לשמורת המירדור עוברת בכפר כרמליטה והם החליטו לפני כמה שנים לשם מחסומים בדרך ולקחת מונופול על הספקת חבילת טיול כוללת. לפני שנה התכנסו הקורפרטיבה של הכפר והחליטו שבכדי לא ליצור תחרות בין התושבים שתפגע בכפר כולו, הם יקבעו מחיר אחיד של 250$ עבור טיול של שישה אנשים. אני לא יכול לרדת במחיר. אני כבול ע"י ההחלטה שלהם. אתם רק חמישה ואני גם צריך להרוויח משהו. אני לא יכול, לא יכול..."
באותו רגע עובר לידינו ווא(ל)ט ושומע את השיחה.
וואט הוא בחור הולנדי גבוהה וממושקף, חברה שלו עברה לגואטמלה לפני כשנה בכדי לעבוד על הדוקטורט שלה. הם שמרו על קשר טלפוני חם והם קבעו כבר לפני כמה חודשים שהוא יגיע לגואטמלה כדי לבלות יחדיו את חופשת הסמסטר של החגים אך כשהגיע לבקר, לאחר כמה ימים שטיילו ביחד היא מסרה לו שהיא כבר לא מרגישה כלפיו אותו דבר והם נפרדו. הוא נשבר אך אחרי כמה ימים החליט שמכיוון שהוא כבר בגואטמלה לכמה שבועות הוא ינסה להוציא מזה את המרב וטרק ארוך בחברת אנשים נראה לו כמו דרך טובה להעסיק את תשומת הלב. קרלוס מכר לו את הטיול ב-3504 וכרגע הוא מעוצבן.
-"טוב, עכשיו אנחנו שישה ועד כמה שאנחנו יודעים יש בטח עוד כמה אנשים שסגרו אתך ועוד כמה אנשים שאנחנו מכירים שהיו שמחים להצטרף. יש סיכוי טוב להגיע לקבוצה של 15-20 איש. לא רק שזה יוריד לך עלויות, קבוצה גדולה של אנשים גם תפגע לנו בהנאת הטיול אך אנחנו מוכנים לאת אם תוריד לנו ל-220$" אני מנסה לירות לכל הכיוונים.
-"אתם לא מבינים. קבוצה גדולה זה עלויות גבוהות יותר. יותר אוכל, יותר מדריכים, יותר ציוד, יותר חמורים. יקר, יקר. 'נוט ביין'. וחוץ מזה אתם רק שישה. מבטיח לכם שאין עוד אנשים שסגרו איתי. תסגרו, תצאו, תיהנו. יש הרבה אנשים שמתלבטים ואז הקבוצה מתפרקת, המחיר עולה והטיול מתבטל. רק אתמול התבטל טיול. חבל, חבל."
-"על מה אתה מדבר" מתפרץ וואט בעצבים. "בתחילת השבוע, לקראת חג המולד יצאו 300 איש לעשות את הטרק. בטח שהתבטל הטיול של אתמול. רק מחר כולם חוזרים מהטרק ובינתיים פלורס ריקה."
אנחנו מחליפים מבטים. 300 איש !! וקמים מהשולחן.
-"טוב, טוב. נסגור על 250$ ואני יוסיף מדריך דובר אנגלית בלי תוספת תשלום. רק אל תספרו על המחיר הזה לאף אחד."
-"אנחנו נהיה בקשר."
מחוץ למלון אנחנו מנתחים את המידע שאספנו בשיחה ומחליטים שהיעד שלנו במחיר לא יכול להיות גבוה מ-220$ ושנמשיך לחפש כקבוצה בכדי להשיג מחיר יותר טוב. אנחנו עוברים בין סוכנות אחת לשניה ובכולם שומעים את אותו סיפור על על כרמליטה והקורפרטיבה ובכל מקום הסיפור והעלויות קצת שונים. אני שונא סוכנויות ואנחנו נהיים חסרי סבלנות לשמוע את אותו סיפור כל פעם וישר מנסים לחתוך למחיר- טכניקת התמקחות רעה. למה הכל לא יכול להיות פשוט כמו בארץ- לקחת תיק ולהתחיל ללכת.
אני מוסר לאמיתי שאני חייב לרוץ לעשות קניות לפני שבת ואנחנו פורשים מהחבורה ומסכמים שאם משהו ימצא מחיר טוב יותר הוא יידע את כל הקבוצה בהמשך היום.
אנחנו עוברים בהוסטל והמנקה המשוגע של המקום מנסה להתעניין איך העברנו את היום. הוא בחור חביב בסביבות גיל 50, רק קצת צולע, פוזל בעין אחת ומדבר לא ברור. אנחנו מספרים לו על מעללינו ועל המחירים והוא נוער בצחוק וספר לנו שהוא מכיר משהו שמכיר משהו סוכן שהחליט לשבור את השוק ושהוא עובד בתיאום עם כמה חברה שהחליטו לעבור על חוקי הקורפרטיבה של כרמליטה. הוא יכול לתת לנו מחיר של 1804 אך זה מסוכן וכי החברה בכרמליטה יהרגו את המדריכים הסוררים והסוכנים המתחרים ישברו לחבר שלו את הידיים אם משהו ישמע על זה. לכן, הוא מדגיש "טוב שאתם רק שני אנשים. תשמרו על זה בסוד גדול". מובן שהמחיר מפתה. אמרנו לו שאנחנו קבוצה של שישה, שיזמין את החבר שלו להיפגש אתנו בהוסטל ואנחנו נתייעץ עם החברים שלנו.
לפני שיצאנו לקניות קיבלתי הודעה ששני חברה שהיו אתנו בסמוק ובקובן יגיעו לפלורס לשבת וישמחו לבא לקידוש. יופי. יהיו לנו אורחים לשבת. עשינו קניות והודענו לחברה על ההצעה הטובה והצענו שיגיעו לפגישה בארבע.
ב-1630 בדיוק נכנס מרקוס להוסטל. מרקוס נראה כמו הגרסה הצעירה של קרלוס- אותו שפם, אותו חיוך ואותם שני טלפונים בהיכון. היה רק הבדל קטן בגובה והחולצה שלבש הייתה פולו אדומה ספורטיבית. הוא העיף מבט מהורהר בגודל הקבוצה. הסברנו לו ששמענו עליו הכל, שאין לו מה לדאוג ושכולנו נשבעים לשמור על סודיות. המבט שלו התחלף להשתוממות.
-"אתם נראים לי כמו אנשים הוגנים. אין לי מושג על מה אתם מדברים אבל אני יכול לעשות לכם מחיר. 240$. אתם מבינים, לפני שנה התכנס הקורפרטיבה בכרמליטה....."
טוב הבנו. אנחנו מודים לו וחוזרים לסגור עם קרלוס, לפחות עליו יש ערבות של ההוסטל לוס אמיגוס שזה מקום מכובד שיש לו הרבה מה להפסיד.
חצי שעה לפני שבת אנחנו מנסים על קרלוס עוד טריק:
-"יש לנו הצעה סודית ממשהו ששבר את השוק. הוא נתן לנו הצעה של 200$ אבל בגלל שהוא קצת מפוקפק ואנחנו סומכים עליך, אם תעשה לנו ב-220$ ניקח את ההצעה שלך".
קרלוס מחייך במבט של 'אני יודע מה עשיתם בארבע שעות האחרונות'.
-"250$ מחיר סופי".
הנרי מנסה לזרוק קלף אחרון "אנחנו יודעים על עוד אנשים. אנחנו לא רוצים קבוצה גדולה אז בו נעשה התערבות. אנחנו ניתן לך עכשיו 240$. אם בסוף נהיה מעל 15 איש אתה מחזיר לנו 10$ ואם נהיה פחות אנחנו נוסיף לך 10$ ככה יש סיכוי לנו או לך להגיע קרוב למחיר שאנחנו רוצים". נראה שבפעם הראשונה קרלוס נתפס לא מוכן.
-"....ממ... מ..."
-"עדיף לך להפסיד 60$ מלהפסיד את כולנו...."
-"....ממ.... אז נסגור כבר על 240$" קרלוס לא רוצה לתת לגורל לקחת לו 60$.
"התערבות או כלום" פוסק הנרי ואנחנו משלמים את המחיר המופקע בלב כבד. לרגע מצטלב המבט שלי עם של קרלוס ואני יכול לראות שלשנינו ברור ש-240 זה המחיר הסופי.
שבת עוברת בנעימים. קידוש על יין שסחטתי מענבים, אוכל טוב, פירות טרופים וקריאה מול הנוף של האגם.
יום ראשון ב-0600 אנחנו מתכנסים בפתח ההוסטל לוס אמיגוס לא מופתעים לראות שהקבוצה מונה בדיוק 13 איש ומופתעים רק מעט לראות את מרקוס יוצא מדלת השאטל. הוא יהיה זה שיסע אתנו לכרמליטה לסגור עם הקורפרטיבה.
טיפ- למי שבכל זאת מעוניין לעשות את הטרק המדובר. ניתן לנסוע לכרמליטה באוטובוס ולסגור לבד עם הקולקטיבה וכך לחסוך כ-80$-90$.
-------
1 (נסיעה- לא יותר מ-10Q עלינו עבדו חזק, הוסטל- דונה גויה, דורמס של 2 חדרים 20 מיטות 35Q ללילה ורק מקלחת 'חמה' אחת לכולם)
2 (מירדור דה לאגו- 50Q לאדם בחדר זוגי 80Q ליחיד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה