פרק רביעי- אנטיגואה וסן פדרו. או: שוקו מחפש חבר חדש

ובו איך כמעט כתבתי מאמר אורח בספר סיפורי לוחמים מויאטנם 

הפרק שלפניכם לא מדבר על נופים או על דברים שקרו לי אלא בעיקר על אנשים שפגשתי בשבוע האחרון (זה עלול לא לעניין את כולם)
אנטיגואה היא עיר קולוניאליסטית משומרת היטב. בעברה היא הייתה המרכז המוניציפלי של האימפריה הספרדית לכל מרכז אמריקה ומקסיקו. היא נוסדה ב-1541 לאחר שהמרכז הקודם המרוחק קילומטרים בודדים ממנה נקבר בהתפרצות הר געש אגוואה. אנטיגוואה התפתחה והתרחבה ובשיא תהילתה אי שם במאה ה-18 (1717) אוכלוסייתה מנתה כ-50 אלף איש והיא החזיקה באוניברסיטה ובית דפוס משלה. ואז ב-1773 שתי רעידות אדמה החריבו אותה כמעט עד היסוד והבריחו את הספרדים לייסד בירה חדשה- כיום גוואטמלה סיטי. העיר לא נעזבה לחלוטין ושופצה מחדש אך איבדה את הבכורה ולא חזרה להיות המרכז המקומי.
בגלל שהעיר לא התפתחה יותר, סגנון הבניה הקולוניאליסטי הספרדי המיוחד לא נפגע וב-1979 הכריז אונסקו על העיר כאתר שימור עולמי.
בגלל יופייה והייחודיות שלה העיר מושכת תיירים רבים מכל העולם והיא נקראת בפי המקומיים עיר הגרינגוס- והם אכן גודשים את הרחובות, בתי הספר הרבים ללימוד ספרדית ואת הפאבים ובתי הקפה שלה. כאן, במקום המושך אליו כ"כ הרבה מטיילים ודאי אמצע שותף לתחילת הטיול.

ההוסטל בו השתכנתי1 היה צנוע ודי ריק. זוג ישראלים בשבוע האחרון לטיול, בחור אוסטרלי כמדומני שיצא מהחדר רק כדי לשתות בפאב הסמוך, ואת מארק- בחור אמריקני צנום ממוצא אסייתי.
הוא מציע לי סיגריה, לוקח אחת לעצמו ומצביע בגאווה על אופנוע BMW שחור עצום מימדים שעומד בכניסה. "אתה רואה את החמודה הזו?, לפני חודשים אני וידידה שלי יצאנו מ-L.A לטיול אופנועים בכל מרכז אמריקה. הכבישים והנופים כאן משגעים אבל אנחנו תקועים כאן כבר חודש כי החלטנו להרשם לבית ספר לספרדית ואני מוצא את עצמי יושב כל יום לעשות שיעורים כאילו אני עדיין בתיכון."
בערב הגיע אופנוען נוסף עם סיפור דומה. למרות שהמקום נחמד- נראה שכאן לא אמצע חבר חדש להמשך הטיול.

(לתייר המזדמן אנטיגואה מציעה בעיקר ביקור בעשרות הכנסיות והמנזרים הפזורים בעיר. כמו כן יש טיול יום להר הגעש הפעיל פאצ'איה- טיול שאמור להיות די מוצלח אך לא עשיתי אותו. מרבית הישראלים לנים בהוסטל זולה או הוסטל שלום והם מהווים חנית ביניים להמשך הטיול לסמוק שמפיין, לסן פדרו או דרומה להונדורס או סן סלבדור. את היומיים שהעברתי בה בליתי בעיקר בסיור רגלי חסר מטרה ברחובות ובגנים היפיפים).

גינה באנטיגוואה

ביום שישי לאחר יומיים בעירה החלטתי להמשיך לסן פדרו- עיירה על חופו של אגם אטילן בה בין השאר ישנו בית חב"ד משגשג. האגם הוא אחד ממוקדי המשיכה העיקריים של גוואטמלה והוא מציע בעיקר מנוחה במזג אויר נהדר בין נופים משגעים במחירים זולים. סן פדרו עצמה לא שונה משאר הכפרים הקטנים שעל שפת האגם אך בגלל שהיא רחוקה משמעותית מהאוטוסטרדה 2CA1 היא זולה אף יותר ומושכת מטיילים בסגנון תפרן וזרוק יותר וביניהם גם הרבה ישראלים (בפי מטיילים היא נקראת לפעמים ליטל יזראל. צריך להעיר שהשם השני של המקום הוא ליטל אמסטרדם ולא תמיד קל לזהות מה בה לפני מה). מרכז מטיילים תפרנים ובית חב"ד- כאן בטוח אמצא שותף מתאים להמשך הטיול.

השאטל מאנטיגוואה (60Q- שלוש שעות) דהר על הכביש הראשי בין כפרים מלוכלכים מלאי גרוטאות מתכת וזבל. ככה זה שאתה צמוד לעיר ראשית בת 3.5 מליון תושבים. הנוף המשמים של תחילת הנסיעה נותן לי זמן לצוטט לשני הנוסעים האחרים. שניהם אמריקאים בשנות השלושים לחייהם- אן היא בחורה שמנמנה וחייכנית לידה יושבת בובה גדולה אדומה עגלגלה וחייכנית אף היא שאמורה להיות השטן. אן מתגוררת באלסקה ובשבע השנים האחרונות היא נוסעת כל חורף לגור בסן פדרו- "מזג האויר כאן נהדר, הנוף עוצר נשימה והתושבים ידידותיים מאוד- יש לי שם מלא חברים שאני כבר ממש רוצה לפגוש"  היא מספרת בהתרגשות. "ובנוסף, השנה אני מספיקה להגיע לחגיגות שרפת השטן. אתם חייבים לבא, יהיו מלא זיקוקים (היא כנראה התכוונה נפצים כי זה בעיקר מה שהיה שם) ובשנה שעברה משהו פוצץ את המזרקה החדשה מול בנין הכנסיה".

הסיפור של אן מלהיב את הנוסע השני בשאטל- ג'ק. לג'ק יש שני כללים בחיים: הוא לא מתגורר יותר מכמה חודשים רצופים במקום אחד והוא לא צובר רכוש מכמות כזו שתוכל להיכנס לבגאז' של הפיק-אפ שלו. הוא חי בקולוראדו והוא עוסק שם בעבודות מזדמנות עד הרגע בו הוא מרגיש שיש לו מספיק כסף או אז הוא אורז הכל בטנדר, מכניס אותו למוסך שכור וטס, הפעם לגוואטמלה. שניהם טיפוסים מעניינים וצבעונים אך די מהר הם שוקעים בשיחה בינם לבין עצמם ומשאירים אותי לצפות בנוף, שכעת, כשירדנו מהכביש הראשי התחלף לנוף מהמם של מטעי בננות וקפה ווילות ענקיות שטובלות במשטחים של ירוק אין סופי. כנראה שגם כאן- בשאטל לא אמצא שותף מתאים לטיול.

בית חב"ד סן פדרו נמצא עמוק באמצע ההכנות לשבת. קומת המטבח הומה ובקומה העליונה- הראשית עומד בחור ומכין ג'חנונים לשבת.
"ברוך הבא אח שלי. קפה כבר שתית היום?" אומר קול מאחורי. הקול שייך למוטי- תימני גבוה ומזוקן עם חיוך מאוזן לאוזן- שהיה שותף להקמת הבית חב"ד וכרגע הוא מריץ אותו ביחד עם עוד שלושה בחורים.
"הקמנו את המקום מאפס", הוא מספר, "וזה בין הבתים היחידים בעולם שמנוהלים ע"י בחורים רווקים וצעירים (22 גיל ממוצע) וזה מה שהופך את המקום לכ"כ מיוחד וכיפי עד שמטיילים רבים שבאים רק לקפיצה קטנה לפדרו נשארים כאן לשבוע לפחות...."
"אלוקות זה שם המשחק פה וזה שבית חב"ד עובד ומתפקד זה לדעתי סימן יומיומי להשגחה פרטית, אני מאמין שאתה נשאר איתנו לשבת...."3 .
מעולם לא הייתי בבית חב"ד לפני כן אך תמהיל האנשים היה בדיוק מה שציפיתי- צעירים קולניים אחרי צבא, מספר גדול במיוחד של זוגות בירח דבש, בחור עם ראסטות שכמובן חכם בהרבה מאיך שהוא נראה, כמה גרים מקומיים, כמה תימהוניים שנקלעו למקום ואת לוס אנג'לס.
לוס אנג'לס הוא בחור אפרו אמרקני שרירי וגדול, לבוש בחליפת טרנינג ירוקה, כיפה סרוגה שחורה מצמר על ראשו, הוא מחזיק גור כלבים שחור העונה לשם נוצ'ס ואחריו משתרך לכל מקום הסיד קיק שלו בחור אסייתי שקט ורזה שלא מוציא מילה מהפה ורק מהנהן אחרי כל משפט ש-LA אומר. "אני אומנם לא יהודי" הוא מפטיר באגביות לחלל החדר, "אבל מכל הטיולים שלי אני יודע שאם אתה מחפש Good food, Good drink and Good people  בית חב"ד בשישי בלילה זה המקום". והוא צודק, במחצית הארוחה בקבוקי האלכוהול הריקים מעטרים כבר את כל השולחנות וכולם נראים מבסוטים.
"LA, תשיר לנו משהו" צועק מוטי מקצה השולחן וזעקה אדירה בוקעת מפיו של LA כשהוא מתחיל לשיר את 'גלגל החיים' ממלך האריות.

ומיד אח"כ מבלי להתבלבל הוא ממשיך עם 'עוד ישמע בהרי יהודה' בעברית ובהמשך הערב גם יגיע 'מי-פי אל' ועוד.
למרות האווירה הטובה ששוררת כאן, נראה שגם פה לא אמצע שותף לטיול.

"Hay Dude" צועק אלי גלן. "יש All Gringo Sunday B.B.Q היום בצהריים. כל החברה מהאכסניה4 הולכים אתה חייב לבא גם". וכך מצאתי את עצמי יושב עם גלן, בחור חביב מקנדה, אחותו לזלי, חבר שלה סם שנראה בדיוק כמו אחד המאחים למשפחת ווילסון ומדבר במבטא בריטי כבד. רוקי- אמריקאי קטן וצמחוני (חוץ מהיום) ותומאס- בחור גבוה שצוחק ללא הפסקה שמגע מהחלק הגרמני של שווייץ.

5 קצל לא תיקח שוט?

הברבקיו5 נערך כל ראשון בחצר של קאזה גדולה בבעלות אמריקאית, ממש על שפת האגם. המקום המה אמריקאים שמנים, קולניים, רובם מבוגרים, מספר גרילי אבן שעליהם חתיכות בשר מכל הסוגים והמינים ובר מאובזר שבפתחו עומד אחד הבעלים- אמריקאי שמן שנראה כמו מייקל מור עם סיגר גדול ומדי כמה דקות צועק כל השוטים ב-5Q (הו יה). כולנו יושבים נהנים מהאווירה הטובה, האלכוהול והאוכל זורם לשולחנות במיטב המסורת האמריקאית ולפתע-" אני יכול לעבור? או שלא תיתן לי כמו שאתם לא נותנים לפלסטינאים" אמריקאי מבוגר בכובע פקקים מנסה להגיע לשולחן מאחורי כשבידו מספר בקבוקי בירה. ואני בתמימות "למה לא. שיהיה לך בכיף...". אך שאר חברי לשולחן עוררו מהומה." איך אתה לא מתבייש. איזו חוצפה..." ודרשו ממנו לבקש סליחה.
מכיוון שכבר הספקתי לשתות מעט הודתי לחברים והחלטתי לברר יותר לעומק על מה מדובר, בנחת, עדיף על כמה ג'ין & טוניק6. הזקן, כך התברר, שירת בויאטנם ומצא את עצמו- נער באמצע החיים נדרש לעשות בחירות שמעולם לא חשב שידרש לעשות. הוא סיפר לי איך קיבל פקודה לירות על חקלאים ויאטנאמים שעבדו בשדות ואיך אחרי המלחמה החליט לעזוב את ארה"ב לתמיד ומאז הוא ועוד כמה לוחמים והיפיים אמריקאים גרים כאן על שפת האגם, נהנים מהשקט. המשכנו לדבר עוד על מוסר מלחמה ועל כמה כח צריך להיות לשלטון ולאחר כשעה השיחה כבר נסבה למי סחב מכונת יריה יותר טובה ועל ההבדלים בין הכלי האמריקאי למאג הצ'כי. לבסוף האמריקאי סיפר לי על הניסיון שלו לאגד כמה סיפורים של וטרנים אמריקאים לספר והציע לי להוסיף פרק מפי לוחם ישראלי. סירבתי בנימוס ונפרדנו כידידים.
המסיבה המשיכה עד לשעות הערב וגיליתי שהקנדים נשארים בפדרו ללמוד ספרדית, תומס יורד דרומה לניקרגוואה ורוקי חוזר לארה"ב. נראה שגם כאן לא אמצע שותף להמשך הטיול.
אני מחליט להישאר בסן פדרו לכל חנוכה ונסות את מזלי בעיר שלה בשבוע הבא.

הנוף מראש ההר סאן פדרו

אז מה למדנו היום- אין שום דבר שלא ניתן לפתור על כמה ג'ין & טוניק.

• אנטיגואה מהווה מקור יציאה לטיולים ושאטלים לכל רחבי גוואטמלה. כדאי לברר  בסוכנויות הטיולים.
• רוב הישראלים באנטיגוואה לנים בהוסטל הזולה שמנוהל ע"י ישראלי. כל הישראלים עוברים שם בשלב זה או אחר.
• בסן פדרו פועל בית חב"ד. המקום נותן הרגשה ביתית ומפעיל מסעדה טובה במחירים ממוצעים. כמו כן טיולים לאף האינדיני (100Q כל יום שני לפנות בוקר)
• שמורת הטבע הר הגעש פדרו (100Q כניסה או 75Q בסוכנויות)- טיפוס על ההר הגבוהה הזה (3200 מ') חושפת נוף מטורף של כל האיזור. שווה ביותר למרות המאמץ.
• כמעט בכל הכפרים על גדות הנהר ניתן לשכור קיאקים\אופניים\סוסים לפי שעה. הכל בסוכנויות המקומיות.

1 (אינטרנשיונל מוצ'לרוס- 65Q ללילה בחדר צנוע ליחיד. שירותים, מקלחת ומטבח משותפים. 10 דק' הליכה מהמרכז)
2 (חוצה אמריקה-3.5 שעות בערך מגוואטמאלה סיטי או מעט פחות אם נוסעים לפנחצ'ל ומחליפים לסירה)
3 (40Q ערב, 30Q בוקר + הג'חנון הכי טוב שאכלתי בחיי)
4 (אכסנית פינקיו. רחוק מהמקומות של כל הישראלים, קרוב לשדרת הפאבים של סן פדרו- 50Q ליחיד, 40Q לדורמס ויש מטבח, שירותים ומקלחות משותפות וחצר ענקית בה כל ערב מתקבצים אורחים מכל העולם ושותים ומדברים עד השעות הקטנות של הלילה)
5 (65Q למנה ענקית של בשר מכל הסוגים ומבחר סלטים. חבל שלא כשר. )
6 (15Q לכוס+ 10Q לשדרוג ל-Bombay sapphire והברמן המבסוט- "הנה משהוא שמכיר את הג'ין שלו". שאר האלכוהול גם במחירים סבירים- 1 ליטר מקומי 30Q, מוחיטו וקובה ליברה קטנים ב-15Q- מחירים דומים לשאר הפאבים בסביבה)