ובו חווית הישרדות בג'ונגל הטרינידדי.
הקרנבל מאחרי. העיר פורט אוף ספיין חזרה לשגרה אך המוני התיירים שבאו לקרנבל ממשיכים למלא את בתי המלון וההוסטלים ואני מחליט לנסוע לראות קצת טבע, רחוק מהמולת העיר והמחירים הגבוהים שבה.
האוטובוס לכיוון העיירה הצפונית המבודדת בלנששייס חולף על פני חופים לבנים עתירים בעצי קוקוס והמקום נראה כלקוח מתוך גלויה. בלנששייס (Blanchisseuse- שאריות מאחד הכיבושים הצרפתים של האי. הפירוש מצרפתית הוא כובסת או משהו בסגנון עצמה היא בסה"כ קבוצת בתים לאורך החוף שמשמשים כעיירת נופש למקומיים שרוצים לנפוש. למזלי רוב המקומיים שברחו לפה בזמן הקרנבל כבר עזבו ואני מוצא חדר גדול בקרבת החוף להעביר בו את שבת 1.
 |
| חוף טיפוסי בצפון טרינידד |
במהלך השבת קראתי על מסלול שמחבר בין בלאנששייס לעיירה אחרת על החוף. שלושה ימים של הליכה קלה לאורך החוף היפיפה וביקור במפלים לאורך הדרך נשמע כמו ניצול טוב של הזמן ומהתייעצות עם מקומיים אני מבין שהמים בדרך טובים לשתיה ושכל מה שצריך זה להישאר צמוד לים. "אי אפשר ללכת לאיבוד" אומר לי סטיב וביום ראשון בבוקר אני יוצא לדרך. חלק גדול מהציוד שלי השארתי בשדה"ת ועדיין, סחיבה של התיק על הגב שלושה ימים הולך להיות החלק הקשה של הטיול הזה.
הדרך מתחילה במקום בו הכביש של בלאנששייר נהיית שביל עפר צר. השביל עולה ומתפתל בין העצים במקביל לחוף ומשמאלי אני יכול לשמוע את הגלים מתנפצים על הסלעים אי שם למטה.
לאחר שעה הליכה אני מגיע לחוף יפה. חול לבן, דקלים ולשונות סלע גדולים שמבצבצים מתוך המים ושוברים את הגלים כך שמתקבל איזור נוח לרחצה. אני נח מעט וממשיך למה שאמור להיות השיא של היום- חוף פאריה.
 |
| ווהוו חוף פאריה |
על מסלול כזה חלמתי כל הטיול. הליכה ביער על שביל עפר צר שמצד אחד צוקים ומהצד השני הים. מסביבי מפרפרים פרפרים ענקיים צבעוניים- כחולים ואדומים זרחניים ואני מנסה לצלם אותם ללא הצלחה.
היום ממשיך בהליכה בשביל שעולה ויורד כל פעם שצריך לחצות ערוץ נחל. מעייף אבל היופי שווה את זה ולאחר ארבע שעות אני מגיע לחוף פאריה- רצועת חוף ארוכה ויפה. המים סוערים וכל מה שנשאר לעשות זה לשבת ולהתפעם מהנוף. מהחוף אני ממשיך לעבר מפל פאריה שנמצא חצי שעה הליכה לתוך הג'ונגל בניצב לחוף. השעה מתחילה להיות מאוחר ורוב המטיילים מתחילים לחזור חזרה לכיוון בלאנששיס. אני מתכנן לישון באמצע המסלול ולכן יש לי עוד קצת זמן לבלות כאן אך גם אני רוצה למצא מקום ראוי לשינה כעוד יש אור יום ומכיון שעכשיו אני אמור להתחיל את החלק הפחות מתוייר של המסלול והדרך ודאי תהיה פחות טובה אני מחליט לבלות במפל רק זמן קצר.
על חוף פאריה אני פוגש זקן רזה מוזר עם ראסטות שקשורות בצידי הראש כך שהן מעניקות לו מראה של שד מקורנן. הזקן מספר לי איך הוא עזב את הציביליזציה ברגע שטרינידד החלה להיות מודרנית. הוא עוד זוכר את הימים הפשוטים בהם אנשים סחרו אחד עם השני בחליפין. "היום הכסף שולט" הוא טוען, "ובעולם כזה אני לא רוצה לחיות". כאן על החוף הוא חי בבקתה קטנה לידה הוא מגדל מעט ירקות ואת היום הוא מעביר בניסיון לדוג דגים מסירת העץ הרעועה שלו. הוא מכוון אותי לעבר המשך השביל אך מזהיר אותי שהשביל מכאן עד הכפר מטלות לא כל כך בשימוש.
אני רואה. לעומת השביל לחוף פראיה כאן יש מקומות בהם הג'ונגל החזיר לעצמו את השליטה. עשבים גבוהים מכסים את הנתיב וענפים שנפלו עם הזמן לא סוקלו. התיק הגבוה גם הוא מקשה על ההליכה אך אני לא דואג, כמו שסטיב אמר לי, כל עוד אני שומע את הים משמאלי אני לא יכול ללכת לאיבוד.
אחרי שעה הליכה בשביל לא שביל, אני מתחיל לחשוב שאולי אני מדמיין את המסלול למשך כל הזמן הזה. השעה מתחילה להיות מאוחרת ואני כבר צריך לחפש מקום ראוי לשינה לפני שיחשיך, אני רק רוצה לדעת שאני בכיוון הנכון לפני העצירה. המצפן מראה לי שאני הולך דרומה- הכיוון ההפוך מהחוף. לעזאזל, זה לא טוב.
הג'ונגל סוגר עלי, מכל עבר שרכים תופסים אותי ברגלים ובתיק והעייפות והלחץ שמא הלכתי לאיבוד מתחיל להשפיע.
כל צעד קשה ממשנהו והנשימה נהיית כבידה. עצים עליהם אני נשען בניסיון לקבל קצת תמיכה מתפוררים לי בידיים והנעלים שוקעות בערימות עלים רקובים. הכל מסביבי לח ורקוב. במהלך המלחמה ביער אני מחליק ומתדרדר לאפיק של נחל. למזלי המדרון לא תלול והעלים מרככים את ההחלקה אך כעת בנוסף מלחמה בעצים אני מבוסס במים עומדים מצחינים בגובה הברכיים. אני מותש ואין כמעט סיכוי לשחזר את המסלול בו הלכתי אך אם אלך לאורך האפיק אולי אוכל למצא חזרה את הים וכך מחר אמשיך ללכת לאורך החוף.
מעודד במקצת מהתקווה החדשה שנפתחה בפני למצא את השביל אני מקבל כוחות חדשים ומצליח להגיע לחוף לפני השקיעה ובונה את המחנה שלי בקרחת יער קטנה כמה דקות מהחוף.
אחרי שעה הליכה בשביל לא שביל, אני מתחיל לחשוב שאולי אני מדמיין את המסלול למשך כל הזמן הזה. השעה מתחילה להיות מאוחרת ואני כבר צריך לחפש מקום ראוי לשינה לפני שיחשיך, אני רק רוצה לדעת שאני בכיוון הנכון לפני העצירה. המצפן מראה לי שאני הולך דרומה- הכיוון ההפוך מהחוף. לעזאזל, זה לא טוב.
 |
| ככה נראה שביל. אם לא אתה באיבוד. |
כל צעד קשה ממשנהו והנשימה נהיית כבידה. עצים עליהם אני נשען בניסיון לקבל קצת תמיכה מתפוררים לי בידיים והנעלים שוקעות בערימות עלים רקובים. הכל מסביבי לח ורקוב. במהלך המלחמה ביער אני מחליק ומתדרדר לאפיק של נחל. למזלי המדרון לא תלול והעלים מרככים את ההחלקה אך כעת בנוסף מלחמה בעצים אני מבוסס במים עומדים מצחינים בגובה הברכיים. אני מותש ואין כמעט סיכוי לשחזר את המסלול בו הלכתי אך אם אלך לאורך האפיק אולי אוכל למצא חזרה את הים וכך מחר אמשיך ללכת לאורך החוף.
מעודד במקצת מהתקווה החדשה שנפתחה בפני למצא את השביל אני מקבל כוחות חדשים ומצליח להגיע לחוף לפני השקיעה ובונה את המחנה שלי בקרחת יער קטנה כמה דקות מהחוף.
בבוקר, אחרי שינה וארוחה טובה אני שם לב שבקרחת היער בה ישנתי ישנם בקבוקי פלסטיק ישנים ושקיות מזון דהויות- סימנים לכך שעברו פה אנשים, אך לצערי את השביל אני עדיין לא מוצא. הטיול ביום השני מתחיל במקום בו הוא נגמר אתמול- מלחמה בעצים ובשרכים ולאחר כמה שעות של פילוס דרך במטעי בננה צפופים אני מוצא את עצמי על שפת הים.
אתמול, חלק גדול מהשביל חצה חופים ואני ממשיך את הטיול על החוף בתקווה למצא פתח בין הצמחיה, שאולי יסמן מקום בו השביל נשפך לים אך ללא הצלחה. המקום היחיד בו אני מזהה צמחיה נמוכה ופחות צפופה הוא בראשי הצוקים שבהמשך החוף ומכיוון שהטיפוס על הצוק נח (מן מדרגות סלע שכאלה) אני מחליט לנסות את מזלי משם (אל תנסו את זה בבית חברים) ובאמת בקצה הצוק אני מוצא בקתת עץ קטנה ומאחוריה את השביל המיוחל. מותש מהמאמץ של הטיפוס והמתח אני עוצר למנוחה. מזמן לא שמחתי כל כך.
שאר הטיול עבר ללא חדשות מיוחדות. השביל היה נח ולמרות שהנוף נשאר מדהים, כבר לא עניינו אותי המשקל של התיק , זמן ההליכה או המרחק שנשאר. פשוט שמחתי שיש שביל אמיתי שאפשר לראות ולא רק לדמיין.
לקח לי עוד יום של הליכה מאומצת שבו בכל צעד ומאחורי כל גבעה דמיינתי את הבתים של הכפר מתלות (כל האנשים שפגשתי בדרך, מטיילים או מתבודדים מוזרים כאחד נתנו לי הערכות זמנים שגויות דבר שרק מתח יותר את עצבים שלי).
בסוף היום השלישי הגעתי למתלות בדיוק באותו זמן בו הגיעה גם ערימת ענני גשם מצפון. רטוב, עייף ורצוץ הסתובבתי בכפר הדייגים הקטן בניסיון למצא מקום בו אוכל להעביר את הלילה על מיטה טובה ואולי גם מקלחת, ולהצטייד במעט אוכל כשלפתע עצר לידי טנדר. יש אנשים טובים בסוף הדרך. אלווין- בעל הטנדר, שמח לראות תיירים מגיעים לכפר שלו. זה לא דבר שקורה הרבה. לאחר שישבנו בביתו על אבטיח וסיפרתי לו חוויות מהטיול הוא הציע לי להתאכסן בבית ריק שיש לו על שפת הים לכמה זמן שארצה ואף סידר לי טרמפ חזרה לעיר (למצא מוניות חזרה לשדה"ת מהעירות הקטנות זה פרוייקט מסובך כמעט כמו טיול ביער) וכך קרה שאת היום האחרון בטרינידד עשיתי בדירה ריקה על שפת הים, צופה בסערה ושמח על קורת הגג מעל ראשי.
אתמול, חלק גדול מהשביל חצה חופים ואני ממשיך את הטיול על החוף בתקווה למצא פתח בין הצמחיה, שאולי יסמן מקום בו השביל נשפך לים אך ללא הצלחה. המקום היחיד בו אני מזהה צמחיה נמוכה ופחות צפופה הוא בראשי הצוקים שבהמשך החוף ומכיוון שהטיפוס על הצוק נח (מן מדרגות סלע שכאלה) אני מחליט לנסות את מזלי משם (אל תנסו את זה בבית חברים) ובאמת בקצה הצוק אני מוצא בקתת עץ קטנה ומאחוריה את השביל המיוחל. מותש מהמאמץ של הטיפוס והמתח אני עוצר למנוחה. מזמן לא שמחתי כל כך.
 |
| בתים של מתבודדים באמצע הג'ונגל |
לקח לי עוד יום של הליכה מאומצת שבו בכל צעד ומאחורי כל גבעה דמיינתי את הבתים של הכפר מתלות (כל האנשים שפגשתי בדרך, מטיילים או מתבודדים מוזרים כאחד נתנו לי הערכות זמנים שגויות דבר שרק מתח יותר את עצבים שלי).
בסוף היום השלישי הגעתי למתלות בדיוק באותו זמן בו הגיעה גם ערימת ענני גשם מצפון. רטוב, עייף ורצוץ הסתובבתי בכפר הדייגים הקטן בניסיון למצא מקום בו אוכל להעביר את הלילה על מיטה טובה ואולי גם מקלחת, ולהצטייד במעט אוכל כשלפתע עצר לידי טנדר. יש אנשים טובים בסוף הדרך. אלווין- בעל הטנדר, שמח לראות תיירים מגיעים לכפר שלו. זה לא דבר שקורה הרבה. לאחר שישבנו בביתו על אבטיח וסיפרתי לו חוויות מהטיול הוא הציע לי להתאכסן בבית ריק שיש לו על שפת הים לכמה זמן שארצה ואף סידר לי טרמפ חזרה לעיר (למצא מוניות חזרה לשדה"ת מהעירות הקטנות זה פרוייקט מסובך כמעט כמו טיול ביער) וכך קרה שאת היום האחרון בטרינידד עשיתי בדירה ריקה על שפת הים, צופה בסערה ושמח על קורת הגג מעל ראשי.
 |
| ים ים |
----
1. סטיב, בית כחול בסוף העיירה. הוא משכיר יחידת דיור של שני חדרים, סלון ומטבחון (כ-5 מיטות) 100TT ללילה. ניתן להזמין אצלו סיור קייאקים שהוא מוביל.
