ובו נגלה מה מעיב על חופי מקסיקו...
בנסיעה הארוכה לעבר הגבול עם מקסיקו אני מריץ בראש סיכום של החודש וחצי האחרונים. בסה"כ לטיול ראשון נראה שאני מסתדר לא רע. הקפתי את גואטמלה וראיתי דברים מדהימים- החל בקופים במעבה הג'ונגל וכלה בפירמידות בנות אלפי שנים. פגשתי אנשים מעניינים, מקומיים ותיירים ועכשיו הגיע הזמן להוריד הילוך.
במקסיקו יש את כל מה שיש לגואטמלה להציע: יערות, עתיקות מאיה וכו' (והכל קצת יותר יקר) אך רוב התיירים מגיעים אליה בגלל החופים המדהימים שלה והעובדה שהמקסיקנים שכללו את תיירות החופים לכדי אומנות. אפשר למצא כאן הכל, מלונות פאר, השכרת מכוניות יוקרה וטיילות לאורך החוף, עמוסות בחנויות של כל הרשתות הגדולות. ספורט ימי, שחיה עם כרישים או דולפינים, צלילה, גלישה ואופנועי ים. ובלילות- מסיבות ענק, מועדונים, פאבים מפוארים והצגות והכל עד השעות הקטנות של הלילה. ואכן תיירים מכל העולם ובפרט המוני אמריקאים גודשים את אזור החוף הקריבי.
הגבול נראה כמו בזאר ענק. דוכנים על דוכנים של מזון ומזכרות בין שני צידי הגבול שמופרדים רק בשער מתכת גדול ועשרות חלפני כספים משופמים מנפנפים בשטרות צבעוניים תוך שהם רודפים אחרי כל אדם שיורד מהאוטובוס1.
החתמת הדרכון עוברת חלק ומשם מתלווים לנהג השאטל המקסיקני להמשך המסע.
 |
| טוק-טוק |
כמו אנטיגואה הגואטמלית, גם כאן בתים צבעוניים נמוכי קומה ועשרות קתדרלות. המקסיקנים שיפצו את הרחובות וסגרו אותם למדרחוב יפה מלאים בתי קפה ומסעדות כך שהעיר נראית הרבה יותר אירופאית מאחותה הגואטמלית.
בפעם הראשונה בטיול אני מתמקם בקאזה של 'הישראלים'- קאזה דה יגיל2. (בכל מקום שבו יש תירות ישראלית צעירה גדולה נפתח במוקדם או במאוחר מקום בבעלות ישראלית ושם כולם מתרכזים. שם הם מקבלים את האוכל המוכר, מוסיקה מהבית ונפגשים עם עוד הרבה ישראלים כמותם). באתי לנוח ולכן היה נחמד לשם שינוי "לטייל" כמה ימים בסגנון הישראלי- כלומר לשבת לשמוע מוסיקה לעשן ולשחק קלפים.
אני מנצל את שבת כדי להסתובב בעיר, נהנה מהנוף, הארכיטקטורה והקור שהזכיר במעט את הקור הירושלמי. בראשון בצהרים המשכתי באוטובוס לילה לאזור החופים (17 שעות באוטובוס נח כמו אגד בין עירוני בתוספת טלוויזיה שמקרינה סרטי ילדי מדובבים לספרדית בקולי קולות- 580P).
פלאיה דל כרמין היא על פי הסיפורים גן עדן לישראלים. רובם שוכרים דירות ענק במרכז העיר ומבלים את כל הלילות במסיבות נוצצות ואת מה שנשאר מהימים על החוף. נראה מקום נהדר לבלות בו עם קבוצת חברים אבל הפעם באתי לבד אז החלטתי להמשיך במעבורת לאי קוזומל3.
את פני היורדים מהמעבורת בקוזומל תופס ישר שלט צהוב קטן בעברית- ברוכים הבאים לבית חב"ד קוזומל. שמעתי עליו רבות במהלך הטיול, הוא הבית חב"ד מטיילים הראשון שנפתח במרכז אמריקה.
כבר בכניסה אפשר לראות שהמקום שונה מאוד ממה שראיתי בסן פדרו- אולם ענק מרוצף ומרוהט בקפידה.
האי נמצא על מסלול ספינות הקרוזים שיוצאים מארה"ב. כל צהריים חונה כאן ספינה ועשרות תיירים עשירים נשפכים ממנה לכמה שעות של קניות ואטרקציות ימיות.
עם התיירים הגיעו חניות המזכרות ובפרט עשרות חנויות התכשיטים והיהלומים, ואם יש יהלומים יש יהודים.
-"בית חב"ד הזה נפתח במקור לפני חמש שנים בכדי לשרת את 100-40 היהודים שהגיעו לעבודה ביהלומים. זו הסיבה שהוא נראה מטופח כ"כ וזו גם הסיבה שהמסעדה שלנו נהפכה עם הזמן למסעדת גורמה ישראלים שממוקמת על הטיילת המרכזית של האי" מסביר לי יריב, הוותיק בין חמשת החבדניקים שעובדים במקום ("זמנית עד שהבחור שהקים את המקום יחזור לכאן עם אשתו").
ברגע שמטיילים שמעו שיש כאן בית חב"ד, האי נהפך למוקד תיירות ישראלית ואיתו קיבל הבית חב"ד כח. צמידי ההנחות שניתן לקנות במקום פועלים עם עשרות אטרקציות ואתרים על האי והם מספקים הנחות של עשרות אחוזים. לפעמים המקום נראה יותר כמו משרד תיירות מאשר בית חב"ד. כל ישראלי שנכנס לכאן מקבל הסבר מפורט על האי ועל מה אפשר לעשות בו ורק ארוחת הערב המשפחתית שמתקיימת במקום ומושכת את המטיילים בסוף כל יום מזכירה את יעודו האמתי.
בין החבדניקים שנמצאים כאן אני פוגש את מוטי מבית חב"ד פדרו שהגיע לכאן לחופשה של חודש לפני שהוא חוזר לארץ אחרי תקופה של חמש שנים ("רק להגיד שלום למשפחה ואני חוזר לשליחות" הוא מבטיח).
 |
| חוף טיפוסי קוזומל, לעזאזל משהו פה היה רעב... |
כבר הסברתי את חשיבות ארוחת הערב במקום, צריך להיות אטרקטיביים מספיק בשביל ליצור אלטרנטיבה לשאר הפעילויות שעל האי ולמשוך את כל המטיילים שירגישו שהמקום הוא הבית שלהם ולא עוד מרכז תיירות, לכן אני מיד מפשיל שרוולים וניגש לעזור. מאותו ערב, מכיון שהמשיך להיות גשום ולא היה לי יותר מדי מה לעשות נהייתי חלק מצוות המטבח של המקום ועבר עלי אחד השבועות הטובים בטיול. ניתנה לי יד חופשית, אוכל ועשיתי את אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות- לבשל עבור אנשים ולגרום להם להנות.
את הימים בהם הייתה הפוגה מהגשמים ניצלתי לטיולים רגליים על האי (אני בטח אחד הראשונים שעשו את זה). יום אחד הלכתי צפונה ומצאתי את עצמי אובד בביצות מוקף בעצים וחושש להמשיך לצעוד בכבישים שרק נראו מוצקים אך למעשה חיכו לגנוב נעליים ממטייל תמים. יום אחר הלכתי לשנרקל באחת השוניות הרבות המקיפות את האי, נהנה מהמגוון הרב של הדגים והקונכיות. וביום האחרון שכרתי עם מוטי חיפושית צהובה ויחד נסענו להקיף את האי. שמש, ים שנורקלים ומלא אוכל. סיום מושלם לשבוע הרגוע שלי.
 |
| בובי ובימבה |
מתכון- השקשוקה שלי שככבה כמה ימים בבית חבד [4-5 חברה מורעבים].
2 בצלים גדולים קצוצים
6 עגבניות קצוצות עבה או קופסה של שימורי עגבניות חתוכות
2 פלפלים ירוקים ואחד אדום חתוכים לרצועות
2 ראשי שום מפורקים לשיניים
המון פפריקה, קצת חריפה והרבה רגילה
מלח פלפל לפי הטעם
אפשר גם פלפל חריף קצוץ למי שאוהב
2 ביצים לאדם ועוד 2
בסיר רחב ככל הניתן, לטגן את הבצל ולהוסיף את הפלפלים שהוא מזדהב. לתבל וכשהפלפלים רכים להוסיף את העגבניות והשום ולכסות את הסיר. כשהכל מבעבע לטרוף שתי ביצים ולערבב בסיר.
לשבור כל ביצה בנפרד מבלי לפגוע בחלמון ולעשות בור קטן בעזרת כף אליו לשפוך את הביצה. כך עבור כל הביצים ולכסות את הסיר. להוריד מהאש כשמגיעים למרקם הרצוי של הביצים (אני אישית אוהב חלמון נוזלי אבל לא כולם כך). ניתן לקשט בפטרוזיליה. להגיש עם הרבה לחם.
אז מה למדנו היום- כדאי להשקיע כמה שקלים בציוד שנורקל כשאתה בקריביים. זה מחזיר את עצמו די מהר.
1 (שאטל משלה- 250Q אותו שאטל מגיע מאנטיגואה או פנחצ'ל ויכול לעלות 150Q נוספים. 8 שעות)
2 (120P ללילה בדורמס, במקום מתארגנים גם טיולים)
3 (155P לכיוון במעבורת. 40 דק' של חוויה מטלטלת)
