מבוא- או: כל ההתחלות קשות

ובו עשרה כללים חשובים לכתיבת יומן מסע

שום דבר עוד לא מסודר.
אין כרטיס טיסה,אין שותפים, אין נעליים או ציוד אחר, יש רק רעיון כללי למתי ולאן.
אבל מכיוון שבתכנון טוב חייבים לכלול את הפרטים הקטנים החלטתי להתחיל דווקא מהם (כמו לדוגמא לכתוב יומן מסע) ומשם לזרום.
היו לי מספר חברים ובני משפחה שיצאו לטיול ארוך ואני לא יודע כל פרט ופרט ממה שעבר עליהם. עיקר מה שאני יודע וזוכר מגיע מדוא"ל והודעות שהם פרסמו תוך כדי טיול.
בשלב הזה, כשהם רחוקים, אתה רוצה לדעת כל שביב מידע על איפה הם נמצאים, איזה אנשים מעניינים הם פוגשים ובכלל מה עובר עליהם. אבל ברגע שהם חוזרים אתה מתעניין קצת, שומע את הסיפורים שהשאירו עליהם את הרושם הגדול ביותר (רושם חזק מספיק שהם יזכרו אותו עד סוף הטיול, ולרוב זה סיפור מהשבועות האחרונים) ואז חוזר לשגרה ולרמת ההתעניינות החברתית הנפוצה  [(1) הי מה קורה אחי?.... (2) בא לך לצאת לשתות איפשהו?....].
לכן כלל ראשון בכתיבת יומן מסע:

לעדכן בתדירות גבוהה.

לא משנה איך ועל מה. גם בשביל לאסוף את הסיפורים כל עוד הזיכרון טרי ובעיקר בגלל שזה הזמן היחיד שזה יעניין משהו.

עכשיו, אני יודע על מה אתם חושבים- עידכון בתדירות גבוהה דורש הרבה אנרגיה וגם באשכרה דורש שתעשה דברים שאפשר אח"כ לכתוב עליהם- טעות!. הכלל השני בכתיבת יומן מסע:

לא לתת למציאות להגביל אותך מלספר סיפור טוב

אמנם קהל הקוראים הנאמן שלך יושב בבית ומעביר את חייו בשיגרה משמימה אבל זה לא אומר שהוא מוכן לבזבז אותה בקריאה על שיגרת הטיול המעט פחות משמימה שלך ("... יומני היקר- היום החלטתי לקשור את הערסל על עץ מרוחק 3 מטר מהעץ הישן והטוב שלי והסתבר לי שיש כאן יותר צל!...- באמת!!") אתה חייב לספק עניין. לכן, אם אתה מטייל בסקוטלנד, סיפור על מפגש עם 'נסי' הוא הכרחי. אם אתה מטייל במזרח אל תהסס לספר על מסעותיך בחברת נזירים אשפי קונג-פו ואם אתה מתכנן טיול באיים הקריבים אין ספק שתאלץ לספק לפחות סיפור טוב אחד על בריחה משבי שודדי הים (ויש לי הרגשה שאני לא אוכל להמלט מזה...).

נסי

החלטת לתת לקהל הקוראים שלך את עילית סיפורי המסע שהם אי פעם יקראו, אז אתה חייב- וזה הכלל השלישי:

לתת כותרות ראשיות מושכות עין וכותרות משנה מעוררות עניין

עבור הכותרת הראשית אל תהסס להשתמש בביטויים מוכרים, שברי פתגמים ואפילו משפטים מסורסים משירים. כל עוד הכותרת יוצרת תגובה אצל הקורא גדלים הסיכויים שהוא ימשיך לקרא. כותרת המשנה שמגיעה אח"כ צריכה להרחיב את הכותרת הראשית ולהשלים את בניית העניין וסקירת הכתוב בהמשך. אפשר לקחת נקודה קטנה ואפילו שולית מהסיפור, כל עוד היא נותנת רמז קצר לדברים שעוד יבואו.

בהנחה שבאמת נתקלת באנשים מעניינים או אירועים ששווה לספר עליהם (או לפחות הצלחת להמציא סיפור טוב), כדאי:

לכתוב באופן מכוון מטרה

כלומר לתת אנקדוטות קצרות ותיאורי נוף בתחילת הרשומה ולנסות שהכל יבנה את התשתית לסיפור כלשהו שיהווה את השיא. השתדל להמנע מלתת רשימת אירועים מחולקת לימים או שעות ("10:15 רעשים בהמשך השביל מעניין מה יש שם...", "12:03 לעזאזל נתפסתי ע"י חבורה של סוחרי עבדים קולמבייאנים....", "12:05 הרגע התגלה לי שהם גם זומבים בנוסף לכול...") אלא אם באופן חד פעמי מבנה זה יכול לשרת אותך כרעיון שיווקי (תרגום עברי גרוע למילה קונספט).

בשלב הזה למרות שהצלחת להוציא רשומה מעניינת מתחת ידך, כל המלל הזה (ובפרט ברשומה הזו) עדיין לא מצליח להגיע לקורא הממוצע מוכה הפרעות הקשב. לכן, הכלל החמישי הוא:

להשתמש באמצעים ויזואלים (תמונות וסרטונים) רבים ככל הניתן

הקלישאה ש'תמונה אחת שווה אלף מילים' נכונה ואתה באשכרה יכול להסביר בקלות איפה אתה נמצא ומה אתה עושה אם אתה מלווה את זה בתמונות כמו למשל:

וכאן אני על חוף הים ברפובליקה הדומניקנית

בנוסף לחוויות האישיות מהמסע, דבר שלא בהכרח יעניין כל אחד (ואם להיות יותר מציאותי, דבר שמעניין בעיקר את הכותב) צריך להקדיש אזור בבלוג לדברים שבגללם אנשים קוראים יומני מסע של אנשים זרים כלומר:

לתת לקוראים מידע שבאשכרה יכול לעזור לו

יומן מסע צריך לספק מידע על מקומות לינה, תחבורה, מחירים, אנשים טובים שאפשר לפגוש בדרך, דברים מעניינים לראות ולעשות ואפילו מפות וקצת פרטים הסטוריים על המקום. כי זה מה שמטיילים לעתיד מחפשים.

רוב הדברים שכתבתי פה פשוטים וברורים ולא מהווים חידוש גדול. ולכן, תאוריטית אמורים להיות יומני רשת זהים לאנשים שונים. לכן צריך להכניס כלל השביעי:

השתמש וסקר את תחומי העניין שלך בכדי ליצור יחודיות לבלוג

במידה ואתה מתעניין במשהו, אם זה מוסיקה אומנות או בישול, תן לדבר ביטוי בכתוב. אפילו כפינה קבועה בסוף כל רשומה ללא כל קשר לסיפור (כמובן עדיף אם אתה יכול להעלות חוויות ממשיות שכוללות את הדברים המעניינים אותך ולחלוק מהידע שלך עם הקוראים). מלבד העובדה שאדם כותב טוב ומעניין על דברים שמעניינים אותו, אתה יכול לבנות יחודיות ולתת ערך מוסף על סתם עוד יומן מסע.

כאשר שומרים על כל הכללים שכתבנו עד עתה נוצרת לנו רשומה הכוללת מידע רב ממגוון תחומים. בכדי שהדברים יכלו לעבור ולהקלט הלאה, מאוד חשוב:

לשמור על תבנית אחידה לכל רשומה ולבלוג כולו

כשמגיעים לפרסום מידע על גבי הרשת, הבלוג הוא לדעתי אחת הפלטפורמות הטובות שיש. הוא מאפשר להגיש את המידע בצורה נוחה יותר, בליווי תמונות, סרטים (כאן הייתי אמור לכתוב את המילה 'ויראלי' אבל המילה הזו עושה אותי חולה) ופרטי מידע נוספים שיכולים לעזור לכל מי שירצה לעשות בו שימוש, אך בניגוד למייל- שגם בו ניתן לעשות את כל אלה- הוא מאפשר לבנות ולהגיש לקוראים מוצר שלם וכולל. (*הערה לעצמי- זו אחת הפיסקאות הדידקטיות ביותר שקראתי כבר הרבה זמן. תקפצו לי. אני הולך לכתוב פה באיזה סגנון שאני רוצה. אם לא מעניין אותך הטיול שלי או סגנון הכתיבה תמיד אפשר לעבור למשהו מעניין הרבה יותר- דיבורים על אלכוהול למשל).

את סוף כל רשומה אני מקדיש לסיכום. בחלק זה כדאי:

לתת לקוראים איזה חומר למחשבה

מוסר השכל או סתם פיסת ידע שתשמש אותם בחיים. רעיון זה לקחתי מתוכנית הלילה של קרייג פרגוסון-

אז מה למדנו ברשומה אתם שואלים- גם ברשומות מסודרות וערוכות בקפידה כמו זאת אסור להאמין לכותרות.